פרשת וירא - חס"ה לשבת

חידוש:

"וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" (כב, א)

הקשה רבנו יהודה מועלם זצ"ל, מדוע כתוב רק שה' ניסה את אברהם, ולא כתוב גם שניסה את יצחק, שהרי הוא היה צריך להעקד ולמסור את נפשו ואדרבה עיקר הנסיון הוא שלו. אלא ביאר בזה הרב בגדי כהונה על פי הפסוק, צר לי עליך אחי יהונתן (שמואל ב, א, כו) שדוד אומר על יהונתן כשנסתלק, שצר לו עליו. וקשה וכי לדוד היה צר וליהונתן עוד בהיותו חי לא היה צר כשידע שהולך להסתלק ולהפרד מדוד? אלא מפני שאצל יהונתן הצער והכאב הוא לשעה אחת בלבד, בזמן שיודע שהוא הולך להסתלק. אבל אצל דוד, הכאב הוא אינו רק עכשיו בשעת הסילוק, אלא כל הזמן יהיה לו את הצער על שחסר ממנו את יהונתן.

מעשה בשני חברים שהיו מאוד קשורים בנפשם, האחד הלך למדינה אחרת ונתפס שם באשמת ריגול ודנו אותו לתליה. הוא רצה שיתנו לו לצאת לקצת זמן, כדי שילך קודם לסדר את עסקיו, והביא את חבירו שישב בינתיים בבית הסוהר במקומו ויהיה משכון עליו, והתנו עמו שאם לא יחזור תוך ל' יום, הם יתלו את חבירו. אכן לסוף ל' יום הוא חזר, אבל אז התעורר ויכוח ביניהם, שכל אחד רצה שיתלו אותו ולא את חבירו בטענה שאומנם קשה עליו המיתה והפרידה מן העולם, אך שבעתיים יקשה עליו להשאר חי ולזכור כל הזמן את מיתת חבירו.

ולכן, אמנם גם ליצחק היה נסיון גדול, אבל הנסיון של אברהם היה גדול יותר, שהן אמת שליצחק היה קושי ונסיון גדול בשעת העקדה בלבד, אבל אברהם יזכור במשך כל חייו את הצער הזה שהפסיד את הבן היחיד שלו שאהב אותו כל כך. ורואים שאברהם עמד בנסיון כל כך בשלמות, שמסר את כל רצונותיו ורגשותיו לרצון הבורא יתברך עד שנאמר בהם "וילכו שניהם יחדיו" (להלן כב, ו) ופרש"י מהו "יחדיו", אלא שאברהם שהיה יודע שהוא הולך לשחוט את בנו, היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר, "יחדיו" היו בהרגשה.

סיפור

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה" (יט, א)

ה׳בית הלוי׳ כשהיה נוסע בדרכים היה דרכו לפשוט את בגדי הרבנות, משום שבעירו היה אנוס ללבוש בגדים חשובים, אבל חוץ לעירו היה מסתיר עצמו, ואף במקום המגבעת היה חובש כובע קסקט. פעם נסע בליל חורף קשה לעיר ברנוביץ, והקור היה איום. כשראו שאינם יכולים להמשיך בדרכם, סרו לפונדק שבעליו יהודי, דפקו ודפקו בדלת ולא נענו, ומכיון שסכנה היתה להשאר בחוץ מחמת הקור, ציוה הרב לעגלון שיקיש על הדלת בחזקה.

כששמע בעל הבית את הדפיקות העזות, פתח את הדלת בפנים זועפות והודיעם שאין לו מקום לינה עבורם, משום שצריכים להגיע אורחים חשובים. בכל זאת הם התחננו כי פקוח נפש הוא להשאר בחוץ בכפור, ומספיק אם יתן להם רק קורת גג להסתתר מהקור עד הבוקר. לאחר הפצרות רבות, הסכים בעל האכסניה להכניסם לשכב על הרצפה במסדרון. הרב הדליק את הנר ועיין לו בלחש בספר. כשראה זאת בעל הבית, גער בו, כבה מיד את האור ואל תפריע את מנוחתנו! כיבה הרב את הנר מיד, והמשיך ללמוד בעל פה בלחש.

לאחר כמה שעות נשמע קול עגלות שמתקרבות למקום בשירה וזמרה, והם נעצרו ליד הפונדק, מיד הזדרז בעל הבית להעלות את האור ופתח בלבביות את הדלת וקיבלם בסבר פנים יפות. האורחים היו האדמו"ר ר' אהרן מקוידנוב וחסידיו. בעל הבית ובני ביתו נחפזו להגיש שתיה חמה לאורחים. לאחר שנחו מהדרך והתחממו מעט, קם הרבי להתכונן לתפילת ערבית.

כאשר חלף במסדרון כדי לרחוץ את ידיו, הביט על היהודי השוכב לו על גבי הקרקע, ומצא לפניו את הגאון בעל "בית הלוי" רבה של בריסק. מיד נתן קולו בהתרגשות, רבנו, מה אתה שוכב כאן? כששמע בעל הבית את קריאות הרבי, תקפה אותו חלחלה והתמלא פחד ובושה בלבו, כיצד נהג מנהג קלון בגאון ישראל רבה של בריסק, ומיהר לבקש את מחילתו בצער עמוק. הודיעו הרב כי אינו מוחל לו, כי אם בתנאי שיבא הוא אליו לביתו בבריסק, וישב בביתו כשבועיים ימים וילמד פרק בהלכות חסד והכנסת אורחים.

בהזדמנות זו חזר ופנה לבעל האכסניה ואמר לו, כעת נתיישבה לי הקושיא מדוע התורה האריכה במידת החסד של אברהם ואילו בחסד של לוט התורה קצרה, משום שאברהם נהג בכבוד רב בכל אדם ואף במי שנראו לפניו כערבים, ואילו לוט נהג בכבוד רב לאורחיו רק משום שברגע הראשון כבר ידע שהם מלאכים.

ואכן בעל הפונדק נסע לבריסק להתאכסן בבית הרב, ובעיניו חזה איך שהגאון מכניס ומוציא, חומל על דלים ומחיה נפשות נדכאים. ראה, ונהפך לאיש אחר. שבועיים אלו ששהה בבית הגאון רבי יוסף סולובייצ'יק הפכוהו לבעל חסד מובהק, ולאחר שחזר לביתו התחיל במעשה חסד והטבה, והיה נודע כמכניס האורחים הגדול בכל סביבתו.

הלכה

סעודה שלישית בשבת קודש

א. יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית, שכל האוכל סעודה שלישית, מקבל שכר על אכילת כל הג' סעודות, כי בסעודות הראשונות אינו ניכר כל כך שאוכל לכבוד שבת, כיון שגם בחול אוכל סעודה ביום ובלילה, אבל כשאוכל סעודה שלישית, שאז אינו זמן אכילה, בזה נתברר כי גם הסעודות הראשונות היו לכבוד שבת קודש. ולכן קוראים אחינו האשכנזים לסעודה זו "שלש סעודות", שבסעודה זו מוכיח דכל הג' סעודות היו לכבוד שבת.

ב. צריך להכין מאכל ומשתה מיוחד לסעודה שלישית, ולסדר השלחן כראוי, שסעודה שלישית יש לה מעלה רמה משאר הסעודות, וצריך לנהוג בה עונג ושמחה ומנוחה, ולהרבות במעדנים כפי יכלתו.

ג. יש לדקדק ביותר לאכול דגים בסעודה שלישית, ויש בו טעם על פי סוד ויתברך מעינא פקיחא. והמהדרין אוכלין גם ביצים, משום אבלו של משה, שמת באותו זמן.

ד. יכוין בסעודה זו שהיא כננד יעקב אע"ה ובזכות קיומה נינצל ממלחמת גוג ומגוג.

ה. זמן סעודה שלישית הוא אחר תפלת המנחה, ואם נאנס ועשאה קודם תפלת המנחה - יצא בדיעבד, ורק שלא יעשה אותה קודם שש וחצי שעות זמניות, דאז היא בכלל שחרית. ולפי הסוד שגילה רבנו האר"י ז"ל בזה, נראה דאם עשאה קודם תפלה המנחה - אפילו לאחר שש שעות וחצי - לא יצא ידי חובת סעודה שלישית אפילו בדיעבד.

ו. יזהר להתחיל סעודתו לפחות חצי שעה קודם צאת הכוכבים כדי לקיים מצות הסעודה כהלכתה כי אז יוכל להאריך בסעודתו ואין צריך להפסיק משחשכה, כי יש אומרים שאם התחיל תוך חצי שעה אז אסור לאכול משחשיכה עד שיבדיל. מיהו אם לא הספיק יכול ליטול ידיו אף בבין השמשות שיכול להמשיך לאכול גם משחשיכה, וכן פשט המנהג.

ז. אם הפסיק באמצע האכילה להתפלל ערבית - אפילו אם עדיין לא חשכה, אסור לו לחזור לאכול ולשתות עד שיבדיל. ובברכת המזון שוב אינו מזכיר מעין המאורע.

ח. אחד האיש ואחד האשה חייבים לקיים סעודה שלישית בלחם, ועל השלחן, כסעודה ראשונה ושניה בלי הבדל. ואפילו חל יום טוב להיות במוצאי שבת גם כן צריך לקיים סעודה שלישית בלחם. ואם גם זה אי אפשר לו יאכל מאחד מחמשת מיני דגן שברכתם מזונות. ואם גם זה אי אפשר לו - יאכל כזית בשר ודגים וכל מיני דברים שרגילים לאכלם עם לחם, ואם גם זה אי אפשר לו - יאכל כזית מיני פירות. ובכל זאת יזהר לערוך שלחנו כמו שאוכל לחם.

ט. צריך לכסות החלות במפה גם בסעודה שלישית משום זכר למן.

י. אין עושים קידוש על היין בסעודה שלישית. ועם כל זאת, באמצע הסעודה הזו צריך לשתות יין ולברך עליו "בורא פרי הגפן", אבל לא לקדש עליו קודם הסעודה.

יא. סעודה שלישית היא עת רצון גדול רעוא דרעוין, וזמן מיועד להתעורר בתשובה ויש שנהגו להאריך בסעודה שלישית באמירת דברי תורה ומוסיפים על הקודש שעד זמן ההוא ינוחו וישבתו הרשעים מדינא של גהינם.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!